הערכה קוגניטיבית היא בעצם סריקה של תפקודי החשיבה העיקריים: קשב, זיכרון, תפיסה חזותית-מרחבית, תפקוד ניהולי, יכולת שפתית לצורך מתן תמונת מצב קוגניטיבית עדכנית. מטרת האבחון הקוגניטיבי היא לבחון האם היכולות השכליות - הקוגניטיביות של האדם המבצע את הבדיקה, שמורות בהתאם לנורמת הגיל שלו. חשוב לציין שמאחר ומדובר בסריקה מהירה ובסיסית יחסית של היכולות הקוגניטיביות של הפרט, האבחון משמש ככלי עזר תומך החלטה עבור איש המקצוע (רופא או פסיכולוג) ואינו תחליף לאבחון הנוירופסיכולוגי שהוא מקיף בהרבה ומעמיק יותר. האבחון הקוגניטיבי גם אינו כולל בדיקה של המצב הרגשי ואת אישיותו ולכן גם אינו מסוגל להעריך בוודאות את הגורמים לשינויים הקוגניטיביים אם קיימים.
משך האבחון כ 3.5 שעות ומתבסס על ראיון מקיף, עיון במסמכים רפואיים, האבחון הוא בחלקו ממוחשב ובחלקו מבצע הנבדק מטלות קוגניטיביות שונות בפיקוח ובהנחיית פסיכולוג.
למי מתאים האבחון הקוגניטיבי?
- כפי שחשוב לאנשים לבצע בדיקה רפואית כאשר עולה חשד לתפקוד לקוי של הגוף, כך חשוב גם לבצע אבחון או הערכה קוגניטיבית כאשר חשים בשינויים ביכולות הקוגניטיביות בחיי היום יום.
- כאשר אתה חושד שקיימת אצלך נסיגה קוגניטיבית והנך רוצה לבדוק אם תחושתך אובייקטיבית. אבחון זה נועד לזהות סימנים ראשוניים של נסיגה קוגניטיבית. זיהוי מוקדם הוא חיוני ביותר מכיוון שנסיגה עלולה להעיד על דמנציה מסוגים שונים כולל מחלת אלצהיימר.
- אבחון בסיסי זה המתבצע בדרך כלל בעקבות הפניה של רופא.
- במידה וקיימים ממצאים ברורים באבחון זה, המצביעים על ירידה קוגניטיבית, ניתן לבצע הרחבה של האבחון להערכה נוירופסיכולוגית שיקומית על מנת לאתר את הגורמים האפשריים לשינויים אלה (למשל מצב רגשי) וכדי להציע דרכי טיפול והתמודדות תואמות.
ההבדל בין הערכה קוגניטיבית לבין הערכה נוירופסיכולוגית היא כמו ההבדל בין צילום רנטגן לבדיקת MRI.